החלטה בתיק ת"א 14560-02-10

בפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי בהעדר הגנה ביום 24/3/10 על סמך אישור מסירה שנמסר למר ראסם עבד ביום 17/2/10.

התביעה הינה תביעה לתשלום שכ"ט עו"ד, אשר המשיבים מגישים לאחר שהומחו אליהם זכויותיהם של עו"ד איימן אבו ריא ואיימן אבו ריא עורכי דין בע"מ. בכתב התביעה בסדר דין רגיל פורטו ההליכים, בגינם נתבע שכר הטרחה, ומצויין כי העילה העיקרית להגשת התביעה הינה העובדה שנודע למשיבים כי המבקשים הגיעו להסדר עם החייבים להם, ללא ידיעת המשיבים וללא תשלום שכר טרחתם.

במקביל לתיק זה מתנהל בפני כב' הרשמת ש.פומרנץ תיק מס' 14447-02-10, שכפי שהבנתי גם שם ניתן פסק דין, ותלוייה ועומדת בקשה לביטולו.

המבקשים טוענים כי לא קיבלו את כתב התביעה, כי היו חילופי בעלי מניות בחברות, כי מעולם לא התקשרו עם המשיבים אלא רק עם עו"ד אבו ריא, כי לא נחתם הסכם שכ"ט עם עו"ד אבו ריא, כי עו"ד אבו ריא היה מודע להסכם עם החייבת ש. עביר פיגומים, ואישר כי יגבה רק שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ (10% מסכום הפשרה), וכי עו"ד אבו ריא התכחש לחבות המבקשים כלפי המשיבים, ואף ניסח בשמם את מכתב התשובה למכתב עו"ד בירמן מיום 5/11/09, לפיו נדחית הדרישה לתשלום שכ"ט הנ"ל. עוד טענו המבקשים כי בדיעבד נודע להם כי חייבים שלהם שילמו את חובם בתיקי הוצל"פ והסכומים לא הועברו לידיהם או לידיעתם.

לסתירת טענת המבקשים לפיה לא קיבלו את כתב התביעה, ציינו המשיבים בתגובה כי בסמוך למסירת כתב התביעה, נפגש עו"ד נפתלי נשר שייצג אז את המבקשים עם המשיבים במטרה לנהל מו"מ לפשרה. לאחר מכן הצטרף גם עו"ד אבו ריא, שערך תצהיר לתמיכה בתגובה. אין חולק כי הצדדים לא הגיעו לעמק השווה, ולא הושג הסדר פשרה. לגוף העניין טענות המשיבים בתמיכת תצהירו של עו"ד אבו ריא כי שכר הטרחה הנתבע הינו על פי הסכם בעל פה בין עו"ד אבו ריא לבין מר עבד קונדוס, אשר ידוע למשיבים כי אינו עוד בעל מניות במבקשות, עוד נטען כי המשיב, שהיה מתחמה במשרדו של עו"ד אבו ריא טיפל גם הוא בענייני הנתבעים, כי עו"ד אבו ריא לא הסכים להסדר עם החייבת ש. עביר, כי הודע לו עליו רק בדיעבד, והוא לא הסכים להפחתת שכר טרחתו.

המבקשים הגישו תגובה לתגובה, חזרו על חלק מהטענות, צירפו תצהיר של עו"ד נ. נשר, אשר אישר את השתתפותו בפגישות מטעם המבקשים, הצהיר כי אינו זוכר את התאריך, אך הוא סבור כי היה זה לאחר שכבר ניתן פסק דין. המבקשים ביקשו לטעון כי ניהול המו"מ היה מונע מתן פסק הדין, לו הובא לידיעת בית המשפט, אך בהתחשב בכך שלא ידוע מועד הפגישות, איני רואה בכך טענה שיש להתייחס אליה. מו"מ שלא בשל לכדי הסכם אינו רלוונטי, אלא להוכחת מועד הידיעה.

לאור ריבוי העובדות שבמחלוקת נקבע דיון, ובו נחקרו ארוכות כל המצהירים.

חקירת עו"ד נשר הסתכמה בכך שהתקיימו שתי פגישות במשרד עו"ד בירמן, האחת בנוכחות עו"ד בירמן בלבד, בה שוחח עו"ד נשר טלפונית עם מר אבו ראסם, והוסכם כי יש לשמוע את גירסת עו"ד אבו ריא עם שובו מחו"ל, ופגישה נוספת לאחר שובו של עו"ד אבו ריא, שבנוכחותו, בה לא הגיעו הצדדים להסכמה. הפגישה הראשונה נערכה לאחר שפקידה ממשרדו של מר אבו ראסם סיפרה לו כי הוגשה תביעה נגד החברה, והוא פנה לעו"ד בירמן במטרה לברר את העניין. לא נתבררו המועדים של הפגישות.

בחקירת מר אבו ראס התברר כי הוא רכש את מניות החברות ממר עבד קונדוס, נמסר לו כי יש חובות לטובת המבקשות, חברת ש. עביר פנתה לעבד קונדוס, שהיה עימו בחפיפה לצורך הסדרת החוב, ולפי הנחיית קונדוס, פנה מר אבו ראס לעו"ד אבו ריא לברר את גובה החוב. מר אבו ראס אישר כי חתם על ייפוי כח לעו"ד אבו אחמד ביום 5/6/10, כי קיבל את כתב התביעה, וכי היה מודע לו רק לאחר כחודש ( פרוטוקול, עמ' 5, שורות 18-22). מר אבו ראס טען כי מר קונדוס אמר שעוה"ד של החברות הוא עו"ד אבו ריא ולא הזכיר את שמו של המשיב, כי הוא נכנס לעסק ביום 1/1/09, וכי במידת הצורך יביא את מר קונדוס שהוא אדם מבוגר. מר אבו ראס חזר על טענת המבקשות כי עו"ד אבו ריא גבה כספים מחייבים ולא העביר אותם למבקשות, והמשיב חזר על האמור בתגובה המאשר את גביית הכספים, אך החישוב מביא לכך שעו"ד אבו ריא לא גבה יותר מסמכומי שכר הטרחה שנפסקו בתיקי ההוצל"פ. המשיב בחקירה הנגדית אישר את העובדה כי לא היה סכם שכ"ט כתוב אלא ההסכמה היתה בין עו"ד אבו ריא ובין עבד קונדוס (שאיש מהם לכאורה אינו צד לתיק).

חקירת עו"ד אבו ריא. עו"ד אבו ריא אישר כי ייצג את החברות, ואישר כי נפגש עם מר אבו ראס ומזכירתו, לאחר שמר אבו ראס רכש את המבקשות והציג עצמו כעו"ד המטפל. יוזכר כי המחאת החיוב נעשתה ביום 13/5/09 ( פרוטוקול, עמ' 8). עו"ד אבו ריא אישר כי נפגש עם אבו ראס במשרדו בשפרעם (ולא בנצרת, כפי שהוצג לו) ביום 26/11/09, והכתיב בכתב ידו את התשובה לפניית עו"ד בירמן מיום 8/11/09 ( פרוטוקול, עמ' 9, שורות 1 עד 7, נספח 5 לבקשת הביטול). עו"ד אבו ריא לא זכר את תאירך הפגישה אך זכר כי היה זה ביום שישי [מבדיקה שערכתי יום 26/11/09 חל ביום ה', ג.ס.ב]. עם זאת אישר עו"ד אבו ריא כי קיים סכסוך בינו לבין עו"ד בירמן, כי עו"ד בירמן כשהיה מתמחה במשרדו טיפל בענייני קונדוס, וכי כאשר כתב את התשובה לפניי עו"ד בירמן: "אותה עת שכתבתי לראסם את המכתב זה היה מתוך הנחת עבודה שראסם צריך לסגור את הנושא של השכ"ט איתי ולא מול אמיר על רקע הסכסוך שהיה ביני לבין המשיב. לא חשפתי בפני ראסם את העובדה שחתמתי על המחאת זכות" ( פרוטוקול, עמ' 9, שורה 27 עד עמ' 10 שורה 2). בהמשך המשיך עו"ד אבו ריא וסיפר גירסה חדשה, שזכרה לא בא בכל מקום, לפיה כתב את המכתב בשם מר אבו ראס על אף שהזכויות כבר הומחו למשיב, מאחר והיו הם בעת סכסוך, לפתע טען כי הזכויות מגיעות לו, וכי הוא כתב את המכתב לאחר שחשב שהמשיב גבה מהמבקשות סכומים העולים על המוסכם, ולבסוף ציין כי הכספים, אם ישולמו ע"י המבקשות יתקזזו מול חוב של עו"ד אבו ריא לנושה המיוצג ע"י המשיב. עוד לא הצליח עו"ד אבו ריא לשכנע בעניין מועד חתימת התצהיר מיום 2/3/11 ויחס הזמנים בינו לבין הפגישה עם עו"ד נשר ומר אבו ראס. בכל מקרה, עו"ד אבו ריא הכחיש את הסכמתו להסדר בין המבקשות, באמצעות מר אבו ראס לבין החייבים ש. עביר ומשפחת שהאין.

חקירת עו"ד בירמן. בחקירה זו לא נלמד דבר חדש מעבר לעובדה שהמשיב טוען כי הודיע לקונדוס על המחאת הזכות, כי לא היה לו כל קשר עם מר אבו ראס או עם פקידתו אינתסאר, וכי הוא משתית את תביעתו על הזכות לקבלת שכ"ט שהיא של עו"ד אבו ריא, והומחתה אליו. חזרנו ושמענו על הסכסוך בין עו"ד אבו ריא לעו"ד בירמן, שהאחרון היה מתמחה של הראשון ובשנת 2008 פתח משרד עצמאי, כי השניים עדיין עבדו בשיתוף פעולה על תיקים רבים, כי עו"ד אבו ריא חתם לעו"ד בירמן על הרבה המחאות חיובים וגם העביר לו סכומים נכבדים. עו"ד בירמן העיד כי תצהיר עו"ד אבו ריא לא נערך לצורך הבקשה אלא לצורך שימוש כתצהיר עדות ראשית לאחר שהתברר כי גירסתו שונה מזו של מר אבו ראס, ומאחר ועו"ד בירמן חשש כי בעתיד לא יזכה לשיתוף פעולה מעו"ד אבו ריא.

סיכום ומסקנות

1.         הארכת מועד . הבקשה הוגשה במועד, תוך 30 יום ממועד מסירת פסק הדין ביום 14/4/10, לאחר שאין מונים את יום המסירה ואת הימים 14/5/10 ו-15/5/10 שהיו שישי ושבת, והבקשה הוגשה ביום 16/5/10.

2.         מסירת כתב התביעה . אין חולק כי כתב התביעה נמסר למבקשות, והן קיבלו ידיעה אודותיו, אך לא הובהר מתי היה הדבר. פקידת מר אבו ראס, גב' אנתסאר לא הצהירה, ואני מקבלת את עדות מר אבו ראס "אני אישית לא קיבלתי ממנו [מעו"ד בירמן, ג.ס.ב.] שום מכתב רק את התביעה קיבלתי. אחרי חודש רק אני הייתי מודע" ( פרוטוקול, עמ' 5, שורות 18-22). בתצהירו אמר מר אבו ראס כי קיבל את כתבי התביעה [בתיק זה ובתיק הנוסף 14447-02-10, ג.ס.ב] בחודש אפריל 2010: "במהלך חודש 4/2010 (במועד שאינו זכור לי במדוייק) הגיע לידי העתק משני כתבי התביעה עם שני פס"ד הנ"ל. כמה ימים לאחר מכן, ב"כ דאז עו"ד נפתלי נשר פנה לעו"ד בירמן במטרה לברר את העניין וליישב את הנושא איתו אך ללא הועיל..." ( סעיף 25 לתצהיר התומך בבקשה לביטול פסק דין). עו"ד נשר הצהיר והעיד בעניין הפגישה, לא נקב במועדה, אך ציין כי למיטב זכרונו היה הדבר לאחר קבלת פסק דין נגד המבקשות ( סעיף 6 לתצהיר עו"ד נשר התומך בתגובה לתגובה). אישור המסירה של כתב התביעה, שהתברר בדיעבד כי נשלח למען שאינו המען הרשום, נחתם על ידי עבד ראסם, שלא ידוע מי הוא, ומר אבו ראס לא נשאל דבר על כך, ואני מקבלת את הטענה כי כתב התביעה לא התקבל אצל המבקשות כדין, אלא בעת מסירת פסק הדין. הדבר עולה בקנה אחד עם עדויות מר אבו ראס ובעיקר עם עדות עו"ד נשר, שהינו הכי פחות מעורב בפרשה.

3.         נימוקי ההגנה . לכאורה בהעדר מסירה, אין צורך לדון בנימוקי ההגנה, אך למען הזהירות וכתוספת לנימוקי ההחלטה, אני מציינת כי נימוקי ההגנה ראויים לבירור, ומעלים שאלות מעניינות החורגות מעבר לתביעה, כפי שהיא נראית. ראשית, אין חולק כי אין הסכם שכ"ט כתוב עם עו"ד אבו ריא, בניגוד להמלצת לשכת עורכי הדין. מכיוון שכך אין מניעה לקבל את הטענה כי לא הוסכם של תשלום שכ"ט עו"ד מעבר לשכ"ט שנפסק בתיקי ההוצל"פ. תמיכה לכך ניתן למצוא בכך שהתביעה הוגשה בפברואר 2010, אף כי לפי כתב התביעה ישנם סכומים שמגיעים לעו"ד אבו ריא עוד משנת 2006. שנית, יש מקום לשמוע את הטענה כי המחאת החיוב הינה למראית עין בלבד. עו"ד אבו ריא העיד כי על אף שהמחאת החיוב נעשתה ביום 13/5/09 הוא כתב חצי שנה אחרי כן כי הזכויות לא מגיעות לעו"ד בירמן. כאמור לעיל, כתב התביעה אינו מגלה את מלוא המחלוקת הרלוונטית, ולסכסוך בין עו"ד אבו ריא לעו"ד בירמן השלכות רחבות יריעה, בין השאר על אמינות עדויותיהם. ציינתי לעיל את הסתירות בעדותו של עו"ד אבו ריא אשר מדלג בין תמיכה בטענות עו"ד בירמן לבין "מלחמתו" בו, לרבות מעורבים נוספים כמו הנושה שנזכר בעדותו כמי שיקבל את הכסף, אם ישולם. גם עו"ד בירמן טוען בכתב התביעה כי טיפל אישית בענייני המבקשות ובדיון טען כי אינו מכיר את מנהלה, והוא תובע רק מכח זכותו של עו"ד אבו ריא. שלישית, לא נסתרה טענת המבקשים כי עו"ד אבו ריא הסכים להסכם הפשרה עם ש. עביר, ולקבלת שכ"ט בסך 10% בצירוף מע"מ. סכום שכר הטרחה הנתבע אינו עולה בקנה אחד אף עם ההסכם הנטען ע"י המשיבים. לא יעלה על הדעת כי המשיבים יהיו זכאים לשכ"ט עו"ד בסכום העולה על הסכום שהם קיבלו. רביעית, לא הוברר מדוע פוצלה התביעה, בין אותם צדדים עצמם ובאותה עילה לשני תיקי בית משפט בניגוד לכל הגיון, ולבסוף לא התבררה עד תומה הטענה כי עו"ד אבו ריא גבה כספים בתיק הוצל"פ במשך שנים ולא העביר למבקשים דבר.

הסיכום הינו כי הוטל ספק משמעותי במסירת כתב התביעה, ובפי המבקשים טענות הגנה רבות, ראויות לבירור ולליבון, ואין הצדקה להשאיר את פסק הדין, על כנו.

אני מבטלת את פסק הדין, שניתן על ידי בהעדר הגנה, ביום 24/3/10.

המבקשות יפקידו בקופת בית המשפט את הסכום, שהם טוענים כי הם מוכנים לשלם בסך 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ, תוך 30 יום, אחרת יינתן נגדן פסק דין על סכום זה בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד.

הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח ישולמו ע"י הצד שיפסיד בתיק.